הוראותיו האחרונות של יהושע לכוח המארב, רגע לפני כיבוש העי, משלבות ציות מוחלט לצו האלוהי יחד עם אזהרה חמורה המותאמת לאתגרי השעה.
המילה כתפשכם משמעותה כשתכבשו את העיר [ביאור שטיינזלץ], והיא מנוסחת בצורת מקור [רד"ק]. עם הכיבוש, מוטל על הלוחמים לקיים את ההוראה תציתו, כלומר תבעירו את העיר [מצודת ציון]. מעבר לעצם חורבן העיר, הבערת האש נועדה לשמש גם כסימן מוסכם עבור שאר הצבא הממתין [ביאור שטיינזלץ].
יהושע מדגיש כי שריפת העיר צריכה להיעשות כדבר ה'. הפרשנים מסכימים כי אמירה זו נשענת על הציווי האלוהי הקודם לעשות לעי בדיוק כפי שנעשה ליריחו, דהיינו, לשרוף אותה כליל באש.
בסוף דבריו מוסיף יהושע אזהרה כפולה ומודגשת: ראו צויתי אתכם. הפרשנים מציעים מספר רבדים למשמעותה של אזהרה זו:
ברובד הבסיסי, זוהי קריאה לזריזות בפעולה [רד"ק] והזהרה חמורה שלא להמרות את פי ה' [מצודת דוד]. ברובד ההיסטורי, האזהרה נובעת מהטראומה הטרייה של חטא עכן; יהושע דורש מהלוחמים להקפיד על הציווי כדי שלא יעברו שוב על דבר ה' [אברבנאל]. ברובד המעשי והפסיכולוגי, האזהרה באה למנוע בלבול בסדר העדיפויות של הלוחמים. מכיוון שה' התיר לקחת את שלל העי לעצמם, בניגוד ליריחו, היה חשש שהלוחמים יתפתו לעכב את שריפת העיר כדי להקדים ולאסוף את השלל. על כן יהושע מבהיר להם במפורש כי כוונת ה' היא שקודם כל יש להצית את העיר מיד עם כיבושה, ואין לעכב את קיום המצווה לטובת רווח אישי [מלבי"ם].