ההיערכות האסטרטגית של צבא ישראל סביב העיר העי התבצעה בחסות החשיכה, תוך חלוקת הכוחות ומיקומם בשטח. המילה וַיָּשִׂימוּ מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון הזמנה, הכנה ועריכה למלחמה, תוך התקרבות ממשית אל חומות העיר.
הכוח המכונה בפסוק עֲקֵבוֹ מתייחס לכוח המארב שהוצב ממערב לעיר. פרשנים רבים מציינים כי המילה גזורה משורש המבטא עורמה ורמאות, בדומה לביטוי "ויעקבני" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. כוח זה היווה את החלק האחורי של המחנה [ביאור שטיינזלץ], וכלל חמשת אלפים איש שתפקידם היה לסבב את האויב ולהפתיעו [מלבי"ם].
חלקו השני של הפסוק מתאר את ירידתו של יהושע בְּתוֹךְ הָעֵמֶק באותו הלילה, מהלך שזכה למגוון הסברים טקטיים, מנהיגותיים ורוחניים. ברמה המעשית והצבאית, יהושע ירד לעמק כדי להתקרב לעיר [מצודת דוד] ולפקח מקרוב על הנעשה [ביאור שטיינזלץ]. מטרתו הייתה לסייר בין שומרי המחנה, לוודא שהם ערים, ולמנוע מצב שבו אנשי העי יצאו למתקפת פתע ויכו את ישראל בשנתם [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי ההליכה בעמק נועדה להיות גלויה לעין, כדי שאנשי העי יראו את הצבא מתקרב אליהם, כחלק מתחבולת מלחמה רחבה יותר [מלבי"ם].
מבחינה מנהיגותית, העמק נחשב למקום הנמוך והמסוכן ביותר בשדה הקרב. יהושע והזקנים בחרו לשהות דווקא שם כדי להשרות ביטחון בקרב הלוחמים, לחזק את רוחם ולמנוע פחד לאחר התבוסה שנחלו במערכה הראשונה. בנוסף, מיקום זה אפשר ליהושע להיות קרוב מספיק לכוח המארב, כך שיוכלו לראות אותו מניף את כידונו לאות תקיפה ברגע הנכון [רלב"ג].
לצד ההסברים המעשיים, מובא גם פירוש רוחני של חז"ל, ולפיו תיאור הליכתו של יהושע אל תוך העמק מסמל שבאותו לילה הוא לן ב"עומקה של הלכה" [רש"י].