נקודת המפנה הדרמטית של קרב העי מתרחשת כאשר הרודפים מגלים לפתע כי הם לכודים והופכים לניצודים. אנשי העי מבחינים במהומה שמתחוללת מאחוריהם, מסתובבים לאחור ורואים את עשן עירם העולה השמימה [ביאור שטיינזלץ].
מראה זה מותיר אותם בחוסר אונים מוחלט, שעליו נאמר וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם. הפרשנים נחלקו בביאור המילה יָדַיִם בהקשר זה. גישה אחת מסבירה כי משמעות המילה היא כוח, כלומר לא נותר בהם כוח ויכולת לנוס לכאן או לכאן, שכן היו מוקפים במספר עצום של לוחמים מכל עבר [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה במשמעות של מקום או כיוון, כלומר לא נותר להם מקום שאליו יוכלו לברוח [מצודת ציון, רד"ק]. כך או כך, האויב נתקף בהלה ועומד מבולבל בין העיר העשנה שמאחוריו לבין מחנה ישראל שלפניו, מבלי לדעת כיצד לפעול [מלבי"ם].
בשלב זה מתרחש ההיפוך במערכה. וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר הם בני ישראל, שרק נראו כמי שבורחים אל המדבר כחלק מתכסיס ההטעיה [רש"י, ביאור שטיינזלץ], משנים את מגמת פניהם וסובבים להילחם אֶל הָרוֹדֵף, הלא הם אנשי העי שרדפו אחריהם עד כה [מצודת דוד, רד"ק]. מהלך זה התבצע בהדרגה: בתחילה, כאשר נטה יהושע את כידונו, ישראל רק עצרו מבריחתם ופנו לעבר האויב כדי לעורר את תדהמתו. רק לאחר מכן, כאשר כוחות המארב יצאו מן העיר וחסמו לחלוטין את דרכי המילוט של אנשי העי, החלו ישראל להכות בהם בפועל [מלבי"ם].