מלך העי מבחין במחנה ישראל ופועל מתוך תחושת שאננות וביטחון עצמי מופרז. מתוך ניסיון להתחכם, הוא ממהר להוציא את צבאו למתקפת פתע מוקדמת, מתוך מחשבה שישראל חונים לבטח ללא שמירה, ואינו מודע לכך שהוא צועד היישר אל תוך מלכודת מתוכננת היטב [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. כאשר המלך רואה את בני ישראל מתקרבים בעמק, הוא אינו ממתין שיעלו עד לשערי העיר. הוא ואנשיו ממהרים לצאת לקראתם, מתוך תקווה לשחזר את הניצחון מהקרב הקודם שהתרחש גם הוא במורד העמק [מלבי"ם].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת המילה לַמּוֹעֵד, שמשמעותה הבסיסית היא זמן שנקבע והוכן מראש [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמלך העי כיוון לצאת למלחמה בדיוק באותה השעה שבה יצא בקרב הראשון, וזאת כדי לחזק את מורל הלוחמים ולטעת בהם את התחושה שכשם שניצחו בפעם הקודמת, כך ינצחו גם עתה [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. יש המוסיפים כי שעה זו נקבעה על ידי המלך ואנשיו עוד ביום הקודם באמצעות ניחוש ואצטגנינות [רש"י]. מנגד, ישנה גישה המפרשת כי המילה מתייחסת דווקא לזמן המדויק שקבע יהושע מראש עם כוח המארב, כדי להבטיח שכל הכוחות יפעלו בתיאום מושלם ויפתחו במלחמה באותה השעה [מלבי"ם].
אזור הלחימה מוגדר בפסוק לִפְנֵי הָעֲרָבָה, והכוונה היא למישור הנמצא בקדמת העיר [רד"ק] או לדרך המובילה מזרחה לעבר ערבות יריחו [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. בחירת המיקום נבעה מאילוץ טקטי של אנשי העי: מאחר שמחנה ישראל הקיף אותם מצפון וממערב, צבא העי נאלץ לפנות מזרחה אל הערבה כדי לא להיות מוקף, מהלך שיהושע צפה ותכנן מראש [מלבי"ם]. בנוסף, מיקום זה היה נקודת תורפה עבור מלך העי, שכן מהמישור הוא לא יכול היה לראות את הכוח שאורב לו מאחורי העיר [רלב"ג].
המלך לא ידע על המארב המרכזי של שלושים אלף הלוחמים שהוצב מאחורי העיר, ואף אם נשמר מפני כוחות אחרים שראה, הוא נפל ברשת [מלבי"ם]. התחבולה הוכיחה את עצמה בקלות, שכן ברגע שאנשי העי ראו את עשן עירם עולה השמימה, נשבר כוחם ורצונם להילחם והם הובסו [רלב"ג].