הניצחון המוחלט על העיר העי נחלק לשני שלבים עיקריים, החל מהכרעת הלוחמים בשטח הפתוח ועד לכיבוש הסופי בתוך החומות. הכתוב מציין כי ההריגה התבצעה בשדה במדבר. המונח שדה הוא מונח כללי הכולל בתוכו הן שטחים חקלאיים מעובדים והן שטחי מרעה לבהמות, ומשום כך הפסוק ממקד ומפרש שהמרדף התרחש ספציפית באזור המדבר [רד"ק].
לאחר שסיימו להכות את לוחמי העי בשטח הפתוח, שבו בני ישראל אל העיר עצמה. המילים וַיַּכּוּ אֹתָהּ מתייחסות להכאת הנשים, הטף והזקנים שנותרו בעיר וטרם נשרפו [מצודת דוד, אברבנאל].
השמדתה הטוטאלית של העיר נועדה להשיג מספר מטרות. ראשית, ליצור הרתעה חזקה למען ישמעו שאר המלכים וייראו מלהילחם בישראל. שנית, חורבן העיר משמש כזיכרון נצחי להשגחת ה׳, כמו גם תזכורת לחטאם של ישראל במערכה הראשונה על העי ולתשובה שעשו לאחר מכן. בניגוד ליריחו, יהושע לא קילל את מי שיבנה את העי מחדש, משום שהיא ממילא לא הייתה ראויה להיבנות באותה מידה. בנוסף, בניגוד ליריחו, הפעם הותר לקחת את שלל העיר כדי להנציח את גבורת הלוחמים, וכדי למנוע מעילה נוספת בחרם כפי שאירע במעשה עכן [אברבנאל].
בהיבט של מסורת נוסח המקרא, ישנה תופעה ייחודית בפסוק זה. בחלק ממהדורות המקרא מופיעה פסקא, כלומר רווח ריק, ממש באמצע הפסוק, תופעה שעוררה פולמוס וצריכה עיון בקרב חכמי המסורה [מנחת שי].