הבוקר שלפני יציאה לקרב מכריע דורש מנהיגות יוזמת והיערכות מדוקדקת. לאחר לילה של הכנות טקטיות ושליחת כוחות המארב, המוקד עובר אל הכוח העיקרי שנותר במחנה, אל ארגונו ואל חיזוק רוחו לקראת העימות החזיתי.
מיד לאחר שליחת המארב בחסות החשכה, ולפני זריחת השמש, יהושע קם מוקדם כדי להכין את הצבא [אברבנאל]. הפעולה הראשונה שהוא עושה היא וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות המילה אינה רק ספירה, אלא השגחה ובדיקה קפדנית של מצב החיילים כדי לוודא שהם ערוכים ומוכנים היטב למלחמה, כאשר יהושע מתפקד כשר צבא המצביא את העם. פירוש נוסף מציע כי פעולה זו כללה גם מתן פקודות וצווים או ספירה של הלוחמים [ביאור שטיינזלץ].
לאחר המסדר, הכתוב מדגיש: וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם. הליכתם של יהושע וההנהגה הרוחנית בראש הכוח נועדה לשרת שתי מטרות עיקריות:
ראשית, קיום תנאי מפורש של ה'. הוסכם מראש כי התקדמות הצבא תלויה לחלוטין ביהושע; רק אם הוא יעבור לפניהם, העם יתקדם אחריו [רש"י, מלבי"ם].
שנית, הענקת חוסן פסיכולוגי. באותו בוקר שרר במחנה חשש טבעי מפני תושבי העי. פחד זה התעצם לאור העובדה ששלושים אלף מטובי הלוחמים והגיבורים עזבו בלילה לטובת המארב, והכוח שנותר הרגיש פגיע וחסר הגנה. כדי למנוע רפיון ידיים, יהושע והזקנים התייצבו בקו הראשון. הליכתם בראש המחנה נסכה בעם אומץ וביטחון, מתוך אמונה שזכותם של המנהיגים תעמוד להם בקרב [אלשיך, חומת אנך].
עם זאת, יש המציינים כי למרות שכוונת יהושע והזקנים הייתה לחזק את רוחם של הלוחמים מחשש לפחד, בפועל העם לא היה זקוק לחיזוק זה, שכן הלוחמים ניגשו אל המערכה מיוזמתם מתוך גבורה פנימית ועוז רוח [אברבנאל].