תארו לעצמכם שאתם עומדים לצאת למשימה גדולה ומאתגרת, ויש לכם קצת פרפרים בבטן. מי הייתם רוצים שיוביל אתכם ויעזור לכם להרגיש בטוחים?
זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל בבוקר של הקרב הגדול מול העיר העי. במהלך הלילה, שלושים אלף מהלוחמים הכי טובים וחזקים עזבו את המחנה בשקט כדי להתחבא במארב. הלוחמים שנשארו במחנה הרגישו קצת חוששים ופגיעים בלי הגיבורים שלהם.
יהושע קם מוקדם מאוד, עוד לפני שזרחה השמש, כדי להכין את הצבא. הפעולה הראשונה שהוא עושה היא וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם. הפירוש של המילים האלה הוא לא רק שיהושע ספר את החיילים, אלא שהוא עבר ביניהם, בדק אותם בקפידה ודאג שכולם ערוכים ומוכנים היטב למלחמה, ממש כמו מפקד דואג שאחראי על החיילים שלו.
לאחר המסדר הזה, קורה משהו מיוחד: וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם. יהושע והזקנים, שהם המנהיגים החשובים של העם, לא נשארים מאחור במקום בטוח, אלא צועדים ממש בראש הצבא! הם עשו זאת משתי סיבות. הראשונה היא שכך קבע ה', והוסכם שהעם יתקדם רק אם יהושע יצעד לפניהם. הסיבה השנייה היא כדי לתת ללוחמים אומץ. כשהחיילים ראו את המנהיגים הגדולים שלהם צועדים ראשונים בקו הקדמי, הפחד שלהם נעלם. הם הרגישו ביטחון גדול והאמינו שהזכות של המנהיגים הצדיקים תשמור עליהם בקרב.