מסעם של בני ישראל אל ערי הגבעונים מסמן רגע של התפכחות ועימות מתוח. לאחר שהתגלתה התרמית, העם מתגייס ומגיע ללב הטריטוריה של הגבעונים בתוך שלושה ימים. יציאה זו למסע, כפי שמשתמע מהמילים וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לא הייתה תנועה שגרתית אלא פעולה יזומה שנועדה להשמיד ולאבד את הגבעונים. בני ישראל הבינו כי מבחינה משפטית, שבועה או ברית שהושגו בטעות ובתרמית משוללות כל תוקף, ולכן עמדה להם הזכות המלאה להכות בהם כאילו מעולם לא נכרת ביניהם הסכם שלום [אברבנאל].
כאשר הגיעו אל היעד, נחשף בפניהם המבנה הגיאוגרפי של האזור. המילה וְעָרֵיהֶם מתייחסת לגִּבְעוֹן, שהייתה העיר המרכזית והחשובה ביותר בסביבה, ולצידה וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים, שהיו יישובים קטנים יותר. על אף כוונתם המקורית של בני ישראל לתקוף, הם לא נתקלו בהתנגדות צבאית כלשהי בשטח. הגבעונים, מצידם, לא נלחמו, אלא טענו כי מתוקף ברית השלום שהצליחו לחלץ הם זוכים להגנה מלאה [ביאור שטיינזלץ].