האיום המרחף על עמי כנען מביא אותם לזנוח את סכסוכיהם הפנימיים ולהתאגד לחזית צבאית משותפת. במקום להתמודד מול כוחות ישראל כערי-מדינה בודדות, המלכים בוחרים באסטרטגיה של איחוד כוחות רחב היקף.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו אינן מתארות רק איסוף פיזי של חיילים לכדי צבא עצום, אלא גם התאגדות של יועצים רבים במטרה לטכס עצה ולהתחכם בדרכי המערכה [מצודת דוד]. ביטוי להסכמה המוחלטת ביניהם מצוי במילים פֶּ֖ה אֶחָֽד, שמשמעותן החלטה משותפת, עצה אחת וסיעה מלוכדת [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
אולם, מעבר לתיאור ההיערכות הצבאית, המלכים פעלו מתוך תפיסה שגויה ועורמה פוליטית. הם תפסו את המערכה כמאבק ארצי, ולכן התקבצו לְהִלָּחֵ֥ם עִם־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֑ל – כבשר ודם, תוך התעלמות ממעורבותו של ה׳ במערכה, כפי שהתגלתה קודם לכן בכיבוש יריחו הניסי [אלשיך].
הצגת חזית אחידה זו הייתה למעשה מהלך של לוחמה פסיכולוגית. לאחר קריעת הירדן פחדם של מלכי כנען היה עצום, ויהושע שלח להם איגרות שבהן הציע להם לבחור בין השלמה, עזיבה או מלחמה. בעוד שהעם הגרגשי בחר לעזוב, ששת העממים הנותרים התקבצו פֶּ֖ה אֶחָֽד כדי להכריז על מלחמה. הכרזה זו לא נבעה מגבורה אמיתית, אלא הייתה עורמה שנועדה להסתיר את מורך לבם ולהפגין אומץ מדומה, בתקווה לזרוע פחד בלב יהושע וישראל [אלשיך].
תיאור התאגדות המלכים מובא דווקא כאן כדי להוות רקע ולהדגיש את הניגוד למעשיהם של יושבי גבעון, שיוזכרו מיד לאחר מכן [רד"ק]. בעוד שמלכי כנען ניסו להינצל באמצעות עורמה של הפגנת כוח שקרית, הגבעונים הפנימו את כוחו של ה׳ ובחרו להינצל באמצעות עורמה מסוג אחר – התחזות לאומה מארץ רחוקה. בחירתם של הגבעונים להשלים עם ישראל היוותה שבירה של אותה הסכמה מדומה של שאר המלכים, מה שהוביל מאוחר יותר למתקפה עליהם מצד מלך ירושלים ובעלי בריתו [אלשיך].