לאחר שהצליחו להסיר את החשד הראשוני מלב בני ישראל, מבקשים כעת הדוברים להביא ראיה מוחשית וניצחת לכך שהגיעו מארץ רחוקה מאוד [מלבי"ם]. הם מציגים את הלחם שבידם כעדות ואומרים זֶה לַחְמֵנוּ. כדי למנוע את המחשבה שהלחם היה יבש מלכתחילה, הם מדגישים כי לקחו אותו חָם וטרי. הפרשנים מסכימים כי הפועל הִצְטַיַּדְנוּ נגזר מן המילים צידה ומזון, ומשמעותו היא לקיחת אספקת המזון מהבתים כהכנה לדרך.
הם ממשיכים ומראים כי וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ ונהיה נִקֻּדִים, כלומר הלחם התייבש לחלוטין בשל הזמן הרב שחלף לאור המרחק העצום של מסעם. יחד עם נאדות היין והבגדים, הלחם היבש משלים את מערך ההוכחות שנועד לשכנע את בני ישראל באמיתות דבריהם [מלבי"ם].