כדי להביא ראיה מוחשית לכך שהגיעו מארץ רחוקה מאוד, מציגים הדוברים את הלחם שבידם כעדות ואומרים זֶה לַחְמֵנוּ. הם מדגישים כי הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ, כלומר לקחו אותו כצידה וכאספקת מזון לדרך, כשהוא עדיין חָם וטרי, כדי למנוע את המחשבה שהלחם היה יבש מלכתחילה. אולם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים, כלומר התייבש לחלוטין בשל הזמן הרב שחלף לאור המרחק העצום של מסעם. יחד עם נאדות היין והבגדים, הלחם היבש משלים את מערך ההוכחות שנועד לשכנע את בני ישראל באמיתות דבריהם.
יהושע, פרק ט׳, פסוק י״ב
זֶ֣ה ׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.