יצא לכם פעם ללמוד נושא ארוך מאוד, ובסוף לעשות סיכום קצר כדי לזכור את הכל? התורה עושה כאן משהו דומה, ומסכמת את כל סוגי הקרבנות שהיו בבית המקדש. הסיכום הזה לא נכתב בסדר אקראי. הוא מתחיל בקרבן לָעֹלָה, שהוא הקרבן המיוחד והמכובד ביותר שכולו עולה לה׳. ובמה הוא מסתיים? במילים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. למה דווקא בסוף? כי הקרבן הזה עושה שלום בין ה׳, הכהנים והאנשים שמביאים אותו, והשלום הוא היסוד ששומר על העולם שלנו.
באמצע מוזכרת גם המילה וְלַמִּלּוּאִים. אלו היו קרבנות מיוחדים שהקריבו ביום שבו אהרן ובניו התחילו לעבוד ככהנים, והם בעצם מילאו אותם בכוח רוחני והפכו אותם למוכנים ושלמים לעבודת הקודש.
אבל יש כאן סוד נפלא שמסתתר במילים זֹאת הַתּוֹרָה. התורה מגלה לנו שאם אנחנו לומדים ומבינים את הפסוקים על הקרבנות, זה נחשב לנו כאילו ממש הקרבנו אותם. כשאנחנו לומדים תורה מכל הלב, הלימוד עוזר לנו לתקן טעויות שעשינו, ממש כמו קרבנות וְלַחַטָּאת או וְלָאָשָׁם, הוא ממלא אותנו בדברים טובים, ועוזר לנו להתגבר על היצר הרע כדי להגיע לשלמות ולשלום אמיתי בתוכנו.