תארו לעצמכם שאתם מגיעים למשכן כדי להביא קורבן מיוחד שנקרא קורבן אשם. התורה רוצה להראות לנו שהקורבן הזה מאוד חשוב ומכובד, ולכן היא משווה אותו לקורבן עולה. כתוב שהפעולה צריכה להיעשות בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה, כלומר בדיוק באותו מקום, בצד הצפוני של המזבח.
אולי תופתעו לגלות מי יכול לבצע את הפעולה הזו. התורה משתמשת במילה יִשְׁחֲטוּ בלשון רבים. למה ברבים ולא ביחיד? כדי ללמד אותנו שאת הפעולה המדויקת הזו לא רק הכוהנים רשאים לעשות, אלא אנשים רבים אחרים יכולים לעזור בה.
לאחר מכן, כוהן שעומד גם הוא בצד הצפוני מקבל את הדם לתוך כלי מיוחד. התורה אומרת וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק, כלומר הכוהן לא מורח את הדם באצבע, אלא זורק אותו ישירות מתוך הכלי על המזבח. המילה סָבִיב מלמדת אותנו איך בדיוק הוא עשה זאת: הכוהן זרק את הדם על שתי פינות נגדיות של המזבח, וכך הוא התפזר על פני כל ארבעת הצדדים. כל הפעולה הזו הייתה חייבת להיעשות בחצי התחתון של המזבח, ממש מתחת לחוט אדום מיוחד שהקיף אותו.