התורה קובעת עונש חמור של כרת על אכילת חֵלֶב (השומן האסור), ובתוך כך מגדירה במדויק את גבולות האיסור: על אילו בעלי חיים הוא חל, ואילו סוגי שומן נכללים בו.
המוקד המרכזי בפסוק הוא בביאור המילים מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה. רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב אינו מגביל את האיסור רק לבהמה שהוקדשה בפועל לקורבן, אלא כוונתו לכל בהמה השייכת למין הראוי להקרבה, דהיינו שור, כבש ועז, ואפילו אם מדובר בבהמת חולין שנועדה למאכל אדם. ההוכחה לכך היא שהפסוקים הקודמים כבר אסרו במפורש חלב של נבלה וטרפה, שכלל אינן ראויות לעלות על המזבח [רמב"ן, רשב"ם, שד"ל, הטור הארוך, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור יש"ר, חזקוני, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ, העמק דבר, רד"צ הופמן].
הפרשנים מסבירים כי הגדרת המין הראוי להקרבה באה למעט ולהוציא מכלל איסור החלב חיות בר (כגון צבי), עופות ובהמות טמאות. מכיוון שמינים אלו אינם מוקרבים על המזבח, השומן שלהם מותר באכילה ככל בשר רגיל [הטור הארוך, הכתב והקבלה, אור החיים, תורה תמימה]. מאידך גיסא, הצירוף מִן הַבְּהֵמָה בא לרבות ולהכיל את האיסור גם על בהמות בעלות מום שפסולות להקרבה [אור החיים, תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש], וכן על בהמות שהן כלאיים [אור החיים, אדרת אליהו].
בנוסף להגדרת סוג הבהמה, המילים אֲשֶׁר יַקְרִיב נועדו להגדיר גם את סוג השומן האסור. הכתוב אוסר דווקא את אותם חלקי חלב שכמותם מוקרבים על המזבח, ובכך הוא מתיר שומנים אחרים שבגוף הבהמה, כגון חלב הדפנות [אור החיים, תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש].
הפסוק פותח במילה כִּי, המקשרת אותו לאזהרות הקודמות ומלמדת שעונש הכרת אינו מוגבל רק לחלב של קורבנות, אלא חל על כל סוגי החלב האסורים, כולל חלב של חולין [מלבי"ם, אור החיים].
באשר לעונש עצמו, המילים וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ מרחיבות את האיסור גם לאדם שהמחה (המיס) את החלב ושתה אותו. אף על פי ששתייה אינה נחשבת בדרך כלל לאכילה, השימוש במילה "נפש" מלמד שכאשר נפשו של האדם מתאווה לכך והוא מפיק הנאה מן השתייה, הוא מתחייב בעונש [תורה תמימה, מלבי"ם, צפנת פענח, אדרת אליהו].
לבסוף, התורה מדגישה את המילה הָאֹכֶלֶת כדי ללמד מספר הלכות: ראשית, העונש חל רק על מי שאוכל בעצמו כמות של לפחות 'כזית', ולא על מי שמאכיל אחרים [תורה תמימה, צפנת פענח]. שנית, החזרה על פועל האכילה נועדה למנוע טעות בהבנת הפסוק, כדי שלא נחשוב שהעונש מוטל על האדם שהקריב את הקורבן, אלא אך ורק על מי שאכל את החלב בפועל [רד"צ הופמן].