איסור אכילת הדם הוא מן החמורים בתורה, והוא חל בהיקף רחב במיוחד. המילים כָּל דָּם באות ללמד שהאיסור אינו מוגבל רק לבהמות המוקרבות על המזבח, אלא כולל גם בהמות חולין וכן עופות וחיות אחרות שאינן ראויות לקרבן כלל [ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר].
איסור זה מוזכר בסמיכות לאיסור אכילת החלב, ושניהם חולקים רעיון בסיסי משותף ונוהגים בבהמות קודש ובבהמות חולין כאחד. עם זאת, ישנו הבדל מהותי ביניהם. בעוד שאיסור אכילת חלב מצומצם רק למיני בהמות הראויות להקרבה, איסור הדם רחב יותר וכולל בעלי חיים נוספים [ביאור שטיינזלץ].
העונש החמור על אכילת הדם הוא וְנִכְרְתָה, כלומר עונש כרת. אולם דין זה חל דווקא על דם הנפש של הבהמה והעוף. לעומת זאת, על דם איברים, שהוא הדם הבלוע בתוך בשר הבהמה, אין חייבים עונש כרת אלא הוא נכלל תחת איסור לאו רגיל [ביאור יש"ר].