ויקרא, פרק ז׳, פסוק כ״ז

איסור אכילת הדם הוא מן החמורים בתורה וחל בהיקף נרחב במיוחד. המילים כָּל דָּם מלמדות שהאיסור אינו מוגבל לבהמות המוקרבות על המזבח, אלא כולל גם בהמות חולין, עופות וחיות שאינן ראויות לקרבן כלל, בניגוד לאיסור החלב המצומצם למיני בהמות הראויות להקרבה בלבד. העונש החמור של וְנִכְרְתָה, כלומר עונש כרת, חל דווקא על אכילת דם הנפש של הבהמה או העוף. לעומת זאת, על אכילת דם איברים הבלוע בתוך הבשר אין חייבים עונש כרת אלא חל עליו איסור רגיל.