זכותם של הכהנים לקבל חלקים מבשר הקורבנות אינה מוקנית להם באופן אוטומטי מעצם לידתם, אלא מותנית בטהרה, בהשתתפות פעילה ובאמונה. הגדרה זו מפורטת דרך התנאים המדויקים שבהם כהן זוכה לקבל את שוק הימין מקורבן השלמים.
תחילה, הצירוף הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים מלמד כי כבר בשלב קבלת הדם בכלי, על הכהן לכוון במפורש לשם קורבן שלמים [תורה תמימה].
באשר לזהות מקבל המנה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמנה אינה ניתנת לכל כהן אקראי שהבעלים בוחר, וגם אינה מוגבלת אך ורק לכהן הבודד שביצע את ההקרבה בפועל. תחת זאת, המנה שייכת לכלל הכהנים מאותו "בית אב" שעובדים במקדש באותו היום, לרבות אלו המסייעים להקרבה באופן ישיר או עקיף [רלב"ג, העמק דבר, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. מנגד, ישנה דעה הסוברת כי שׁוֹק הַיָּמִין ניתנת באופן בלעדי לכהן שזרק את הדם, בעוד שחזה הקורבן מתחלק בין שאר הכהנים [אבן עזרא].
כדי לזכות בחלק מן הבשר, על הכהן להיות ראוי וכשיר לעבודה מבחינה הלכתית. הפרשנים מסכימים כי המילה הַמַּקְרִיב אינה מתארת רק את פעולת ההקרבה, אלא דורשת שהכהן יהיה "ראוי להקריב". דרישה זו מחייבת טהרה מוחלטת. התוספת של המילים וְאֶת הַחֵלֶב לצד דם הקורבן, נועדה להחמיר את תנאי הטהרה: על הכהן להיות טהור לחלוטין בשני שלבי העבודה המרכזיים גם יחד – בשעת זריקת הדם ובשעת הקטרת החלב (שומן הקורבן) על המזבח. כהן שהיה טהור בזריקת הדם אך נטמא לפני הקטרת החלב, או לחלופין כהן שהיה טמא בזריקת הדם אך הספיק לטבול ולהיטהר לפני הקטרת החלב, אינו רשאי לקבל חלק בבשר [רש"י, מזרחי, רלב"ג, תורה תמימה]. הלכה זו נלמדת משיטתו של התנא אבא שאול, אשר מדייק כי בניגוד לקורבנות אחרים שבהם הוזכרה רק זריקת הדם, כאן התורה ציינה במפורש את הדם והחלב יחד כדי להתנות את קבלת המנה בטהרה רציפה בשתי העבודות [שפתי חכמים, גור אריה, מלבי"ם, רד"צ הופמן, רש"ר הירש].
מעבר לכשירות ההלכתית, נדרשת גם כשירות רעיונית ורוחנית. מיקומה של המילה מִבְּנֵי אַהֲרֹן נראה לכאורה חריג מבחינה תחבירית, שכן הניסוח הצפוי היה "המקריב מבני אהרן". חריגה זו באה ללמד שייחוס משפחתי לאהרן הכהן אינו מספיק כשלעצמו. כדי לזכות במנה, על הכהן להיות שלם באמונתו ולהזדהות עם רוחם של בני אהרן המאמינים בעבודת הקורבנות. כהן שכופר במצוות ההקרבה ואינו מודה בכך שהיא ציווי מאת ה', מאבד את זכותו לשרת בקודש ואינו זכאי לקבל שכר או חלק כלשהו מן הקורבנות [מלבי"ם, תורה תמימה, רש"ר הירש].