ויקרא, פרק ז׳, פסוק כ״ה

עונש הכרת חל על כל אכילת חֵלֶב, שהוא השומן האסור, והמילה כִּי מלמדת שהאיסור תקף גם לבהמות חולין שאינן קורבן. הצירוף מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה קובע שהאיסור קיים רק במינים הראויים להקרבה לה', לרבות בהמות בעלות מום או כלאיים, אך אינו חל על חיות בר ועופות ששומנם מותר, בעוד המילים אֲשֶׁר יַקְרִיב מצמצמות את האיסור רק לחלקי השומן שכמותם מוקרבים על המזבח. העונש, לפיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ, מחייב גם אדם שהמיס את החלב ושתה אותו מתוך תאווה. הדגשת המילה הָאֹכֶלֶת מבהירה שהעונש מוטל אך ורק על מי שאכל בעצמו כמות של כזית מן החלב, ולא על מי שהאכיל אחרים או שהקריב את הקורבן.