בקרבן השלמים מתקיימת חלוקה המבטאת שותפות בין ה' לכהנים, ולפיה קודם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה, כלומר יעלה באש את שכבת השומן הניתנת לקילוף. רק לאחר מכן, בניגוד לחלקים המוקטרים, וְהָיָה הֶחָזֶה למנה עבור הכהנים, שכן אסור להם לאכול מבשר הקרבן בטרם הוקדש החלק המיועד לה'. עם זאת, המילה וְהָיָה מבטיחה כי זכותם של הכהנים לקבל את הבשר נשמרת תמיד, גם במקרה שבו החלב נטמא או אבד לפני ההקטרה. לבסוף, הציון המפורש כי החלק ניתן לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מלמד שהכהן הגדול רשאי ליטול את מנתו בראש, גם אם לא השתתף כלל בהקרבה.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק ל״א
פרשת צו
וְהִקְטִ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַחֵ֖לֶב הַמִּזְבֵּ֑חָה וְהָיָה֙ הֶֽחָזֶ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.