מוקד דיני הקרבנות עובר מהכהנים אל העם כולו, כאשר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר ציווי חדש האוסר על אכילת חלב ודם. הוראה זו משלימה את דיני זבח השלמים שקדמו לה, ומיקומה נועד למנוע טעות בהבנת מעמד החלב. מכיוון שבשר הקרבן הותר באכילה לכל אדם טהור, ניתן היה לחשוב שגם החלב מותר, או לחלופין שאם הוא אסור הוא מטמא במגע כבהמה טמאה. בשל הקשר ההדוק של הדיבור להלכות הקודמות, נחלקו בעלי המסורה אם לכתוב כאן פרשה פתוחה כנהוג בתחילת דיבורים חדשים, או להימנע מפתיחת פרשה חדשה ולהסמיך את הכתוב לחלוטין למה שנאמר מעליו.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק כ״ב
פרשת צו
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.