ויקרא, פרק ז׳, פסוק כ״א

פרשת צו

Leviticus 7:21Sefaria

וְנֶ֜פֶשׁ כִּֽי־תִגַּ֣ע בְּכׇל־טָמֵ֗א בְּטֻמְאַ֤ת אָדָם֙ א֣וֹ ׀ בִּבְהֵמָ֣ה טְמֵאָ֗ה א֚וֹ בְּכׇל־שֶׁ֣קֶץ טָמֵ֔א וְאָכַ֛ל מִבְּשַׂר־זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לַיהֹוָ֑ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃ {פ}*(אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז)

אדם שנטמא ממקור חיצוני על ידי מגע ישיר, כִּי תִגַּע, ואכל במזיד מִבְּשַׂר זֶבַח השלמים של ה', מתחייב בעונש כרת. טומאה זו נגרמת ממגע בְּכָל טָמֵא, מושג הכולל בעלי חיים וטומאת מת, ומפורטת כהידבקות בְּטֻמְאַת אָדָם כגון מגע בזב ונידה, בנבלת בִּבְהֵמָה טְמֵאָה או טהורה, או בנבלות שרצים המוגדרים כשֶׁקֶץ טָמֵא. הפסוק כורך יחד טומאות חמורות וקלות כדי ללמד שהעונש, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, חל על כל סוגי טומאת הגוף באשר הם, בעוד שאכילה בשוגג מחייבת הבאת קורבן חטאת. אף שהאיסור חל על בשר ומוציא אכילת גידים, חומרת הדין מורחבת גם לקודשי מזבח שאינם מיועדים לאכילה כלל.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ׳
פסוק כ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.