קרה לכם פעם שהייתם בחוץ, נגעתם במשהו מלוכלך, וידעתם שאתם חייבים לשטוף ידיים לפני שאתם יושבים לאכול? במשכן יש כלל קצת דומה לגבי בשר קדוש, אבל במקום לכלוך רגיל, מדובר על טומאה. אחרי שלמדנו על אדם שהגוף שלו עצמו טמא, עכשיו אנחנו לומדים על אדם שהיה טהור לגמרי, אבל נדבק בטומאה ממשהו אחר בחוץ. המילים כִּי תִגַּע מלמדות אותנו שהאיסור קורה רק כאשר נוגעים בטומאה מגע ישיר ממש.
במה הוא נגע? התורה אומרת בְּכָל טָמֵא, וזה מתייחס למגע בבעלי חיים מתים או באדם מת, אבל לא באוכל או בכלים. התורה גם מפרטת בדיוק את סוגי הטומאה: בְּטֻמְאַת אָדָם הכוונה היא למי שנגע באדם אחר שהוא כבר טמא. בִּבְהֵמָה טְמֵאָה הכוונה היא למי שנגע בבהמה שמתה, ושֶׁקֶץ טָמֵא מתייחס לחיות קטנות, שרצים, דגים או עופות שאסורים באכילה ומתו.
התורה מזכירה כאן ביחד גם טומאות קלות וגם טומאות חמורות, כדי ללמד אותנו שזה בכלל לא משנה מאיזו טומאה האדם נטמא, ברגע שהוא טמא אסור לו לאכול מִבְּשַׂר זֶבַח השלמים, כלומר מהבשר עצמו של הקורבן. מי שבוחר לאכול מהבשר הקדוש בכוונה בזמן שהוא טמא, מקבל עונש חמור שנקרא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, שבו הנשמה שלו מתרחקת מהעם. אבל אל דאגה, אם מישהו אכל מהבשר בטעות, למשל אם הוא פשוט שכח שהוא נגע במשהו טמא, הוא לא מקבל את העונש הזה, אלא יכול להביא קורבן חטאת שיכפר על מה שעשה.