בקרבן העולה, שכל בשרו נשרף כליל, מתנת הכהנים היחידה היא עור הבהמה. על אף שהפסוק מזכיר את וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב, העור אינו ניתן רק לכהן הבודד, אלא מתחלק בשווה בין כל הכהנים העובדים במקדש באותו יום. הזכות לעור חלה רק לאחר שהקרבן בוצע כהלכה, כפי שמלמדות המילים אֲשֶׁר הִקְרִיב, ומוענקת אך ורק לכהנים טהורים הראויים לעבודה באותה עת. הגדרת הקרבן כעֹלַת אִשׁ מבהירה כי מדובר בקרבן פרטי ולא בקרבן השייך להקדש, בעוד המילים עוֹר הָעֹלָה באות לכלול גם עולות של נשים וגרים. ההדגשה לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה קובעת כי העור הופך לקניינו האישי והמוחלט של הכהן.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק ח׳
פרשת צו
וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב אֶת־עֹ֣לַת אִ֑ישׁ ע֤וֹר הָֽעֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְרִ֔יב לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.