ויקרא, פרק ז׳, פסוק י׳

וְכָל מִנְחָה שהיא נדבת סולת המעורבבת ובְלוּלָה בַשֶּׁמֶן היטב, וכן כזו שהיא וַחֲרֵבָה ויבשה משמן לחלוטין או ששמנה נשרף באפייה, מחולקת לכהנים באופן מוסדר. הכתוב קובעת כי המנחה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה, ולכן היא אינה נשארת רק בידי הכהן המקריב אלא מתחלקת בין כל כהני המשמרת העובדים במקדש באותו יום. הזכאות לחלק במנחה מוגבלת לכל אִישׁ, כלומר לכהן מבוגר בלבד גם אם הוא בעל מום, ואינה ניתנת לכהן קטן. בנוסף, החלוקה חייבת להתבצע כְּאָחִיו, בשוויון מוחלט וללא רשות לבצע החלפות או קיזוזים של מנות בין קורבנות שונים.