בשר הקדשים דורש הקפדה יתרה, ואם מקצתו נגע בוודאות אפילו בטומאה קלה, הרי שכולו נפסל. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא דינו כי לֹא יֵאָכֵל ואף נאסר בכל הנאה אחרת, אלא בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף במקום שבו אירעה הטומאה. בניגוד לבשר שנטמא, הכתוב ממשיך וקובע לגבי וְהַבָּשָׂר שיצא רק בחלקו מחוץ לגבולותיו המותרים, כי החלק שנותר בפנים נשאר מותר. בנוסף, ההוראה כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר מתירה לכל אדם שהוזמן על ידי הבעלים לאכול מן הקרבן לאחר זריקת הדם על המזבח. זכות זו מותנית בטהרה מוחלטת מטומאת הגוף, המייצגת את החירות המוסרית הנדרשת כדי לגשת אל הקודש.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק י״ט
פרשת צו
וְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יִגַּ֤ע בְּכׇל־טָמֵא֙ לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵ֑ף וְהַ֨בָּשָׂ֔ר כׇּל־טָה֖וֹר יֹאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.