קרבן שלמים המובא כהתחייבות אישית, שהיא נֶדֶר, אוֹ נְדָבָה שבה מוקדשת בהמה ספציפית מתוך רצון חופשי, נאכל במשך יומיים ולילה אחד. המצווה המובחרת היא לאכול את הבשר בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ, אך מותר להמשיך ולאכול ממנו וּמִמָּחֳרָת, והמילה וְהַנּוֹתָר מלמדת שאין להשאיר בשר בכוונה ליום השני אלא לאכול את מה שנותר במקרה. עם רדת הלילה שלאחר היום השני הבשר נפסל לאכילה, ויש להמתין לעלות השחר של היום השלישי כדי לשורפו באש. עבודת ההקרבה דורשת כוונה טהורה, שכן מחשבה בזמן השחיטה לאכול מן הבשר ביום השלישי פוסלת את הקרבן לחלוטין.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק ט״ז
פרשת צו
וְאִם־נֶ֣דֶר ׀ א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶ֚בַח קׇרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת־זִבְח֖וֹ יֵאָכֵ֑ל וּמִֽמׇּחֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵאָכֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.