ויקרא, פרק ז׳, פסוק י״ז

הגבלת זמן אכילת הקורבן נועדה לשמור על כבוד הקודש ולטעת באדם ביטחון בה' ללא אגירת מזון. בתום שני ימים הבשר נפסל לאכילה ומוגדר כוְהַנּוֹתָר, שאותו חובה להשמיד. הבשר הפסול ממתין במהלך הלילה, ורק בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי באור יום הוא בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף, שכן שריפת קודשים פסולים נעשית תמיד בשעות היום. חובת השריפה חלה רק על מִבְּשַׂר הקורבן ולא על עצמותיו וגידיו, ורק על הַזָּבַח שנשחט בעצמו ולא על עובר שנמצא בתוכו. הבעלים שורפים את הבשר במקום שבו אכלו אותו, וחל איסור מוחלט לעשות זאת על גבי המזבח.