חוקי הקורבנות מעוגנים במרחב ובזמן מוגדרים, כאשר הכתוב מציין אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. ציון המקום מתייחס לאוהל מועד שהוקם מול ההר, או מצביע על כך שהכללים העקרוניים ניתנו בהר עצמו ואילו ההוראות המעשיות ניתנו מאוחר יותר בְּמִדְבַּר סִינָי. ההדגשה בְּיוֹם צַוֹּתוֹ מציינת את יום הקמת המשכן שבו הציוויים קיבלו תוקף מעשי, ומלמדת שפעולת ההקרבה כשרה אך ורק בשעות היום. בנוסף, הציווי לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם מהווה חסד אלוהי ואמצעי כפרה לטבע האנושי החוטא, שכן הרצון האידיאלי הוא שהאדם ישמע בקול ה' מתוך ציות מוסרי ולא יזדקק לקורבנות כלל.
ויקרא, פרק ז׳, פסוק ל״ח
פרשת צו
אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֣ר סִינָ֑י בְּי֨וֹם צַוֺּת֜וֹ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַקְרִ֧יב אֶת־קׇרְבְּנֵיהֶ֛ם לַיהֹוָ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.