ויקרא, פרק ז׳, פסוק י״ג

קורבן התודה מובא על ידי אדם שניצל מסכנה, ונועד לפרסם את הנס בסעודת הודיה גדולה הכוללת לחם מרובה. הקורבן מובא עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, כלומר בתוספת כיכרות עגולות שאפויות לחלוטין, אך הגישה המרכזית היא שהחמץ הוא למעשה העיקר בסעודת האדם, בעוד שהמצות מייצגות את חלקו של ה'. הלחם מתקדש רק ברגע שבו האדם יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח, דהיינו בשעת שחיטת הבהמה לשם קורבן תודה. התוספת שְׁלָמָיו מלמדת שגם נזיר משתמש באותן מידות סולת למצות קורבנו, ויש הדורשים את הצירוף זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו כרמז להודאה על ברית המילה.