יצא לכם פעם לחשוב מה קורה לבשר של הקורבנות שמביאים למשכן? מי מקבל אותו ואיך מחלקים אותו?
התורה מלמדת אותנו שכַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם. כלומר, לקורבן חטאת ולקורבן אשם יש בדיוק את אותו הכלל. הכלל הזה אומר שבניגוד לקורבנות אחרים שנשרפים לגמרי או נאכלים על ידי האנשים שהביאו אותם, את הבשר של שני הקורבנות האלו אוכלים הכוהנים בתוך חצר המשכן.
אבל איזה כוהן בדיוק מקבל את הבשר? התורה מסבירה שהכוהן אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ יקבל את החלק שלו. הכוונה היא לא רק לכוהן האחד שעשה את העבודה על המזבח, אלא לכל משפחת הכוהנים שעובדת במשכן באותו היום, בתנאי שהם טהורים וכשירים לעבודה. כוהן שלא יכול לעבוד באותו יום בגלל טומאה או אבלות, לא מקבל חלק בחלוקה הזו.
ברגע שהבשר מחולק, התורה קובעת שלוֹ יִהְיֶה. זה אומר שהחלק שהכוהן קיבל שייך לו לגמרי. הוא יכול לאכול אותו בעצמו, לחלק אותו לידידים שלו, ואפילו להשתמש בעצמות של הקורבן כדי להכין מהן כלים. במקרה מיוחד שבו כוהן מביא קורבן על חטא שהוא בעצמו עשה, הוא לא מתחלק עם שאר הכוהנים, אלא כל הבשר שייך רק לו.