נחמיה, פרק י״ג, פסוק ל״א

נחמיה חותם את מפעלו לשיקום העם בהדגשת שתי תקנות מרכזיות שהשיב על כנן למען עבודת המקדש. הוא דאג וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים המיועדים לבעירה על המזבח, וְלַבִּכּוּרִים שהם ראשית פרי האדמה והאילן. כדי להבטיח אספקה רציפה, הוא ארגן את הבאתם בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, כלומר בזמנים קבועים ומוגדרים מראש לכל קבוצה בעם, ולצד זאת ביטל מחסומים ביטחוניים שמנעו את הגעת העולים לירושלים. בסיום דבריו הוא מבקש זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה, תפילה אל ה' שיזכור לו את זכותו בתיקון העם, אשר נועדה גם להישמע באוזני הציבור כדי לעודד אותם לחקות את מעשיו הטובים.