הגילוי המחודש של איסור התורה לצרף בני עמים מסוימים לעם ישראל מניע את המנהיגות לשמור על גבולות הקהילה. בַּיּוֹם הַהוּא, בין אם היה זה יום שגרתי, יום חנוכת חומת ירושלים, או היום שבו סילק נחמיה את כליו של טוביה העמוני כדי להזהיר מפני קשרי החיתון שלו, נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה מתוך ספר דברים בְּאׇזְנֵי הָעָם. במהלך הקריאה וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד־עוֹלָם. משמעות האיסור היא שאין לקבל גרים מעמים אלו במטרה להתחתן עמם, והצגתו הפומבית הובילה לתיקון המצב ולניתוק הקשרים הפסולים.
נחמיה, פרק י״ג, פסוק א׳
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁ֠ר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמוֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.