מעשה חמור של חילול הקודש מתרחש בחצר בית המקדש, כאשר חלל אחסון מקודש מוסב למגורי אדם זר. הפרשנים מסכימים כי המילה וַיַּעַשׂ משמעותה תיקון והכנה, והיא מתייחסת לאלישיב, אשר פינה והכין לִשְׁכָּה גְדוֹלָה במתחם בית המקדש כדי שתשמש כמקום מושב לטוביה העמוני.
הכתוב מדגיש את הניגוד בין ייעודה המקורי של הלשכה לבין השימוש החדש בה. המילה לְפָנִים מציינת את התקופה שקודם בואו של נחמיה לירושלים [רש"י], או את הזמן בטרם פונתה הלשכה עבור מגוריו של טוביה [מצודת דוד]. בעבר, חדר זה שימש לאחסון פריטי קודש מובהקים: אֶת הַמִּנְחָה, שהיא סולת המיועדת למנחות; הַלְּבוֹנָה, שהיא גרגרים לבנבנים המופקים משרף עצים ומשמשים למנחות, ללחם הפנים ולקטורת; וכן וְהַכֵּלִים, שהם כלי הקודש של בית המקדש.
נוסף על כך, אוחסנו שם מעשרות הדגן, התירוש והיצהר, המכונים מִצְוַת הַלְוִיִּם, כלומר המתנות והחוקים שאנו מצווים לתת ללויים, למשוררים ולשוערים. פירוט נרחב זה של תכולת הלשכה המקורית אינו מקרי, ומטרתו היא להעצים את אשמתו של אלישיב. הכתוב מבליט את עזות המצח של אלישיב, אשר העז לפנות את מנותיהם של משרתי ה' רק כדי להפוך את המקום לחלל פנוי עבור מגורי טוביה העמוני [מצודת דוד].