נחמיה פונה לה' בבקשה לגמול לאחר שתיקן את הפרצות הרוחניות בעם. בעבר העם קיבל על עצמו בשבועה שלוש מצוות מרכזיות: הבאת מעשרות, שמירת שבת ופרישה מנשים נכריות. אולם בזמן שנחמיה נעדר מירושלים העם עבר על שבועות אלו, ועם שובו הוא פעל בתקיפות והחזיר את המצב לקדמותו.
מכיוון שהקבלה המקורית של המצוות נעשתה על ידי עזרא או על ידי העם בעצמו, נחמיה מבקש כעת כי עַל־זֹאת, בזכות העובדה שהוא זה שעמד בפרץ ותיקן את המעוות, תיחשב לו הזכות כאילו הוא עשה את הכל מתחילתו ולבדו [מלבי"ם]. בקשתו זׇכְרָה־לִּ֥י היא תפילה שה' יזקוף לזכותו את המעשה הטוב הזה [מצודת דוד], ולפי ר' סעדיה גאון, הבקשה לזכירה מכוונת לקבלת שכר וטובה בעולם הזה.
בהמשך הפסוק נחמיה מבקש וְאַל־תֶּ֣מַח, כלומר אל תמחה ותמחק [רלב"ג, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], את חֲסָדַ֗י. בקשה זו של אי מחיקת החסדים מכוונת לשמירת הזכויות עבורו לעולם הבא [ר' סעדיה גאון]. חסדים אלו, אשר נעשו בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו, מתייחסים לפעולותיו של נחמיה בהחזרת סדרי המקדש למקומם ובהעמדת משמרות הכהנים והלויים על מכונם הראוי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].