ניהול האוצרות הציבוריים וחלוקת המעשרות דרשו מינוי של אנשים ראויים שזכו לאמון הציבור. הפועל וָאוֹצְרָה נגזר מהמילה "אוצרות", ומשמעותו היא הפקדה ומינוי של גזברים הממונים על המחסנים [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, פועל זה משמש כאן כפועל יוצא בבניין קל [מלבי"ם]. לצוות הממונה צורף חנן בן זכור, והביטוי וְעַל יָדָם מלמד שהוא שימש כעוזר שנסמך אליהם וסייע בעבודתם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לבחירתם של אישים אלו לתפקיד הרגיש מוסברת במילים כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ. הם הוחזקו כאנשים אמינים וישרים [רלב"ג], ואמינותם זו ניכרה היטב בעיני העם [מצודת דוד]. בשל חזקת יושר זו הוטלה עליהם המשימה המעשית, וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם, כלומר לחלק ביושר את המעשרות והמתנות לשאר אחיהם הלוויים [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].