נחמיה נוקט בצעד תקיף כדי למנוע את חילול השבת, ומציב אולטימטום ברור לסוחרים ולרוכלים שחנו מחוץ לירושלים. הוא פונה אליהם באזהרה והתראה חמורה, כפי שמשתמע מהמילה ואעידה. נחמיה שואל אותם מדוע הם לנים, כלומר נשארים לישון, נגד החומה, ממש מול שערי העיר. הסיבה לדאגתו של נחמיה מנוכחותם מחוץ לחומה הייתה החשש שתושבי העיר יצאו אליהם כדי לקנות מהם סחורה במהלך השבת [מצודת דוד].
בעקבות כך, הוא מאיים עליהם ואומר אם תשנו, כלומר, אם תחזרו על מעשה זה ותלינו שם פעם שנית. על כך הוא מוסיף את האיום יד אשלח בכם. הפרשנים מסכימים כי מדובר באיום בענישה, אך נבדלים בתיאור חומרת המעשה. בעוד שחלקם מסבירים כי הכוונה היא לפגוע בהם, להעניש או לייסר אותם כדי שלא יחזרו על כך [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אחרים מפרשים זאת כאיום מפורש להכות אותם [רב סעדיה גאון], ואף להרוג אותם [אבן עזרא].
האיום התקיף השיג את מטרתו, והסוחרים נזהרו ומאותו יום והלאה לא הגיעו לירושלים ביום השבת. לגבי המילים מן העת ההיא, ישנה הערה נוסחית המציינת כי בכתבי יד מדויקים המילה נכתבת באות יו"ד, בניגוד לדפוסים מסוימים שבהם נכתבה בטעות באות וי"ו אך נקראה ביו"ד [מנחת שי].