תוצאתם הישירה של נישואי התערובת ניכרת באובדן השפה והזהות בקרב הדור הצעיר. וּבְנֵיהֶם, אותם בני תערובת שנולדו לאבות יהודים ולאימהות נוכריות, הושפעו עמוקות מסביבתם ומשפת אימם [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילה חֲצִי ניכרת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מתייחסת לכמות הילדים, כלומר שרבים מהם [רש"י], או לפחות מקצתם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], דיברו בשפת אימותיהם האשדודיות. לעומת זאת, גישה שונה מציעה כי המילה אינה מתארת את מספר הילדים אלא את אופי הדיבור שלהם. לפי פירוש זה, הילדים דיברו שפה מעורבת שהורכבה מחצי שפה יהודית וחצי שפה אשדודית [מלבי"ם].
מצב זה הוביל לכך שוְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית. אף על פי שהיו בנים לאבות יהודים, הם איבדו את שפת עמם [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, בשל בלילת השפות של אביהם ואימם, הם הגיעו למצב שבו לא ידעו לדבר אף שפה בצורה תקינה וברורה [מלבי"ם].
התופעה לא הוגבלה רק ליוצאי אשדוד. המילים וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם מלמדות שגם ילדים שנולדו לאימהות עובדות אלילים מאומות אחרות, אימצו כל אחד את שפת העם של אימו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גם בהקשר זה, יש מי שמסביר כי חוסר היכולת לדבר שפה צחה וברורה ניכר לא רק בשפה היהודית, אלא גם בשפות של אותם עמים זרים, עקב הערבוב הלשוני התמידי [מלבי"ם].