נחמיה מסכם את פעולותיו בשתי רפורמות מרכזיות שהנהיג בעם: היטהרות רוחנית וארגון מחדש של עבודת המקדש.
בתחילת דבריו, המילה וְטִהַרְתִּים מתייחסת ליהודים [ביאור שטיינזלץ]. נחמיה מצהיר כי טיהר את העם מעבודה זרה, פעולה שהתבצעה על ידי כך שהשביע אותם בה' שלא יישאו עוד נשים נוכריות [מצודת דוד]. רק לאחר שהשלים את הטיהור מכל השפעה נוכרית, פנה לשלב הבא והוא העמדת משמרות הכהונה והלווייה [מלבי"ם].
המונח מִשְׁמָרוֹת מתאר תפקיד המוטל על קבוצת אנשים גדולה, שבה כל אדם פועל בזמן המיועד לו. תפקיד זה נקרא "משמר" משום שעל כל אדם לשמור ולהקפיד להגיע בדיוק בזמן שנקבע לו ולא להחמיצו [מצודת ציון]. נחמיה ארגן את המשמרות הללו עבור הכהנים והלוויים, במטרה להבטיח שכל אחד מהם יעסוק בתפקידו באופן קבוע ומוסדר [מצודת דוד].