חדירתם של סוחרים נוכרים אל לב היישוב היהודי הובילה לפגיעה פומבית בקדושת יום המנוחה. וְהַצֹּרִים הם סוחרים שמוצאם בעיר החוף צור, אשר באו והתיישבו בירושלים ובסביבתה [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. סוחרים אלו, שהיו גויים, לא חשו כל מחוייבות לאיסור המקח והממכר בשבת, איסור שאינו מפורש בתורה, ולכן הרשו לעצמם להקים שוק פעיל ביום זה באין מפריע [מלבי"ם].
סוחרים אלו היו מְבִיאִים דָּאג, כלומר קבוצות וכמויות של דגים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וכן סחורות נוספות, ומוכרים אותם ליהודים. המילה דָּאג נכתבת בפסוק באופן חריג עם האות אל"ף. מבחינה דקדוקית, האות אל"ף משמשת כאן כאות האמצעית של שורש המילה [אבן עזרא]. אולם, מנקודת מבט רעיונית, הוספת האל"ף רומזת למילה "דאגה", ללמדנו שחילול השבת מביא דאגה וצער לעולם [רס"ג].
הכתוב מדגיש כי המכירה התבצעה וּבִירוּשָׁלִָם, כדי להעצים את חומרת המעשה: חילול השבת נעשה בפרהסיה דווקא בתוך העיר הקדושה שבה שוכן המקדש [מצודת דוד].