קרה לכם פעם שסידרתם משהו בצורה מושלמת, הלכתם לזמן קצר, וכשחזרתם גיליתם שהכל שוב מבולגן? משהו דומה קרה לנחמיה. בעבר, העם הבטיח לקיים מצוות חשובות כמו שמירת שבת, הבאת מעשרות והתרחקות ממעשים רעים, אבל כשנחמיה עזב את ירושלים, הם הפסיקו לקיים את ההבטחות שלהם. כשנחמיה חזר וראה זאת, הוא לא ויתר, פעל בנחישות ועזר להם לתקן את הטעויות ולחזור לדרך הטובה.
בגלל שהוא התאמץ כל כך לתקן את המצב, נחמיה פונה אל ה׳ בתפילה. הוא מבקש עַל־זֹאת, כלומר בזכות העובדה שתיקנתי את מה שהתקלקל, תיחשב לי הזכות כאילו עשיתי את כל המעשים הטובים האלה לגמרי בעצמי ומההתחלה. הוא מתפלל ואומר זׇכְרָה־לִִּי, בקשה שה׳ יזכור לו את המעשה הטוב וייתן לו שכר וטובה בעולם שלנו. בנוסף, הוא מבקש וְאַל־תֶּמַח, שפירושו אל תמחק, את חֲסָדַי, שהם המעשים הטובים שעשה, כדי שהזכות עליהם תישמר לו גם לעולם הבא. את המעשים האלו הוא עשה בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו, כאשר החזיר את הסדר למקדש וארגן מחדש את משמרות הכהנים והלויים כדי שהכל יתנהל בדיוק כמו שצריך.