יצא לכם פעם לצעוד בדרך ארוכה ומעייפת במיוחד, ולקוות שהאנשים שתפגשו בדרך יציעו לכם קצת אוכל או לפחות כוס מים? כשבני ישראל הלכו במדבר אחרי שיצאו ממצרים, הם עברו ליד העמים עמון ומואב. בגלל ההתנהגות הרעה של העמים האלה באותו זמן, הוחלט להרחיק אותם מעם ישראל לתמיד.
המילים לא קדמו מסבירות שהעמונים והמואבים לא יצאו לקראת בני ישראל כדי לקבל את פניהם בלחם ובמים. אפשר היה לחשוב שאולי הם פשוט פחדו מעם ישראל הגדול ולכן לא התקרבו, אבל אם הם באמת היו מפחדים, הם היו ממהרים להביא להם אוכל ומבקשים לכרות איתם ברית שלום. העובדה שהם גם לא הביאו אוכל וגם שכרו את בלעם כדי שיקלל אותם, מוכיחה שהם לא פעלו מתוך פחד, אלא מתוך שנאה של ממש. קללת בלעם הייתה סכנה גדולה, ואם ה׳ לא היה מתערב, היא הייתה עלולה לגרום לעם ישראל נזק אמיתי. אבל ה׳ שמר על עמו והפך את הקללה לברכה.