נחמיה, פרק י״ג, פסוק כ״ה

תארו לעצמכם מנהיג שרואה את העם שלו עושה טעות ממש חמורה. איך לדעתכם הוא צריך להגיב? כשנחמיה גילה שאנשים בעם התחתנו עם נשים מעמים זרים, הוא לא ישב ובכה כפי שעשה עזרא הסופר לפניו. הוא החליט לפעול בצורה נמרצת ותקיפה מאוד, אבל הוא לא עשה את הכול בבת אחת, אלא החמיר את העונשים שלב אחר שלב. קודם כל הוא גער בהם, ואז עבר לעונש חמור יותר. המילה וָאֲקַלְלֵם לא אומרת שהוא סתם אמר להם מילים לא יפות, אלא שהוא הרחיק ונידה אותם מהקהילה. משם הוא עבר לעונש גופני כלפי חלק קטן מהאנשים. המילים וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים מתארות עונש של מלקות, שנועד להוכיח אותם ולהזכיר להם עד כמה המעשה שלהם חמור. צעד נוסף של ענישה היה וָאֶמְרְטֵם, כלומר תלישת שערות ראשם כדי שירגישו צער ויבינו את טעותם. אחרי כל צעדי הענישה האלה, נחמיה רצה להבטיח שהדבר לא יקרה שוב בעתיד. לכן, וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים, הוא השביע את תושבי ירושלים בשם ה׳ שלא יתחתנו יותר עם עמים זרים. הוא הזהיר אותם במילה אִם־תִּתְּנוּ, כלומר שאסור להם לתת את הבנות היהודיות לבנים זרים או לקחת בנות נוכריות למשפחתם, ואם הם יפרו את השבועה הזו בעתיד וימשיכו במעשיהם, יחול עליהם עונש קשה מאוד.