תארו לעצמכם שנותנים לכם תפקיד מאוד חשוב, אבל לא דואגים לכם למה שאתם צריכים כדי להצליח לבצע אותו. זה בדיוק מה שקרה ללויים שעבדו בבית ה'. העם הפסיק להביא להם את המתנות והאוכל שהגיעו להם, ובגלל שלא הייתה להם ברירה, הלויים נאלצו לעזוב את התפקיד החשוב שלהם כדי לחפש עבודה אחרת.
כשנחמיה מגלה זאת, הוא בא בטענות אל המנהיגים שלא דאגו ללויים. הוא מספר ואריבה, כלומר שהוא רב ומתעמת עם המנהיגים, שנקראים סגנים. הוא זועק כלפיהם: מדוע נעזב בית־האלהים, איך קרה מצב שבית המקדש ננטש על ידי הלויים?
נחמיה לא מסתפק רק בתוכחה, אלא מיד מתקן את המצב. הוא פועל ואומר ואקבצם, כלומר הוא אוסף ומקבץ בחזרה את הכהנים והלויים. לאחר מכן הוא מספר ואעמדם על־עמדם, שזה אומר שהוא מחזיר כל אחד מהם בדיוק למקום שלו ולמשמרת העבודה הרגילה שלו. ברגע שנחמיה השיב אותם, כל העם חזר להביא את התבואה והשמן אל אוצרות בית ה'. כך הלויים יכלו שוב להתפרנס בכבוד, ולהמשיך בעבודת הקודש שלהם בלי להצטרך לעזוב שוב.