נחמיה, פרק י״ג, פסוק ו׳

בעת שנעשו המעשים הרעים וחילול המקדש בחצרות בית ה', מבהיר נחמיה כי וּבְכׇל־זֶה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלִָם, ולכן לא יכול היה למנוע אותם. הוא מסביר כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־בָּבֶל, שהיה מלך פרס אך שלט גם בבבל, בָּאתִי אֶל־הַמֶּלֶךְ כדי לחזור לתפקידו בחצר המלוכה לאחר שתים עשרה שנים בירושלים. נחמיה שהה שם וּלְקֵץ יָמִים, ביטוי המציין פרק זמן בלתי מפורש, תקופה שנקצבה מראש על ידי המלך, או שנה אחת. בתום תקופה זו נִשְׁאַלְתִּי מִן־הַמֶּלֶךְ, כלומר הוא ביקש לעצמו רשות לשוב לירושלים, וכך יכול היה לעמוד מקרוב על חומרת הרעה ולטפל בה.