נחמיה פונה לַלְוִיִּם ומפקיד בידיהם את משמרת השערים, שכן טהרתם הטבעית והצבתם המיוחדת סייעו להבחין בייחודו של היום במקדש. הוא מצווה עליהם להיות מִטַּהֲרִים, כלומר מתטהרים בטבילה או בהזאת מים, וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים מבעוד יום כדי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת ולהימנע מהפגיעה בכבודו שתיגרם מהגעה בחשיכה. לבסוף מבקש נחמיה מה': גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ. תחינתו שיחמול עליו ויזקוף את המעשה לזכותו, נובעת מההכרה שגם קבלת שכר על מעשים טובים היא בסופו של דבר חסד מאת ה'.
נחמיה, פרק י״ג, פסוק כ״ב
וָאֹמְרָ֣ה לַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֤וּ מִֽטַּהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם־זֹאת֙ זׇכְרָה־לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.