במדבר, פרק ה׳, פסוק י״ד

הפועל וְעָבַר מתייחס לפעולה שכבר התרחשה בעבר, כאשר הבעל התרה באשתו באופן רשמי, כלומר וְקִנֵּא, שלא תסתתר עם גבר מסוים. לאחר אזהרה זו נוצר מצב של ספק מוחלט, שבו לא ידוע בוודאות האם וְהִוא נִטְמָאָה או שמא וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. אותה רוּחַ קִנְאָה המניעה את הבעל, בין אם מתוך רשות ובין אם כחובה, יכולה לנבוע מכעס ומתביעה על זכויותיו, או לחלופין מרוח של טהרה שנועדה לשמור על קדושת הבית. הכפילות בביטוי רוּחַ קִנְאָה מרמזת שאם האישה חטאה, זוהי השגחת ה' שנועדה לחשוף את קלונה, אך אם נותרה נאמנה, מדובר ברוח שטות וחשדנות חסרת בסיס. במקרה של חשד כזה, התהליך כולו נועד לברר את האמת עד תום, להגן על אישה חפה מפשע, להשיב את שלום הבית ולזכות אותה בברכת ילדים.