במדבר, פרק ה׳, פסוק ט׳

וְכׇל־תְּרוּמָה שעם ישראל מפריש מכל סוגי פירותיו, בין אם זו תרומה רגילה שאין לה שיעור קבוע ובין אם אלו פירות ביכורים, מיועדת למשרתי ה'. המתנות לְכׇל־קׇדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן חייבות להימסר מרצונם החופשי של הבעלים, המגישים אותן כהתקרבות לה', וחל איסור מוחלט על הכהן לקחתן בכוח. בעוד שמתנות רגילות אפשר לתת לכל כהן שהבעלים יבחרו, מתנות המצריכות הבאה למקדש ניתנות אך ורק לכהני המשמרת העובדים באותה עת. מרגע המסירה נקבע כי הרכוש לוֹ יִהְיֶה, כלומר הופך לקניינו המוחלט של הכהן לכל דבר ועניין, הוא אינו יכול לסרב לקבלו, וכל הלוקח אותו ממנו עובר על איסור גזל.