במדבר, פרק ה׳, פסוק כ״ו

הַכֹּהֵן לוקח כמלוא שלוש אצבעותיו קמח מִן־הַמִּנְחָה, פעולה שבה הוא וְקָמַץ את החלק המייצג אותה, הנקרא אַזְכָּרָתָהּ. לאחר מכן הוא שורף, כלומר וְהִקְטִיר, קומץ זה על המזבח כדי להעלות את המנחה לזיכרון לפני ה', בבקשה שיבחן את מעשיה ויפעיל את החלטתו, במעשה המשמש גם כלקח פומבי לצניעות. אף על פי שלפי ההלכה האישה שותה לפני ההקרבה, התורה כותבת וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־הַמָּיִם כדי להורות לכהן להתמהמה ולאיים עליה בתקווה שתודה על האמת, וכן כדי ללמד שיש להמתין למחיקה מוחלטת של הכתב ולהשקותה בעל כורחה אם תסרב. בנוסף, הניסוח מדגיש כי למים אין כוח עצמאי, והשפעתם לברכה או לקללה יוצאת לפועל רק לאחר שהמנחה הוקרבה.