במדבר, פרק ה׳, פסוק י״ז

הכהן שואב מַיִם קְדֹשִׁים מכיור הנחושת שבעזרה, אשר מסמלים חסד וחיים ונושאים את מורשת הצניעות של הנשים במצרים. המים מונחים בִּכְלִי חָרֶשׂ חדש, פשוט ובזוי, כמידה כנגד מידה על כוסות היוקרה שהגישה לנואף ולרמז שאם חטאה שברה הרוחני יהיה מוחלט ככלי חרס. לאחר מכן אוסף הכהן וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן כדי להזכיר לאישה את שורשיה ואת סופה, ולהעמידה למבחן שבו אם חטאה תשוב לעפר במיתה, ואם היא זכאית תזכה לבן צדיק. הכהן לוקח את העפר וְנָתַן אֶל הַמַּיִם בכמות מספקת כך שייראה צף על פניהם. מרירות המים נועדה להטיל אימה על האישה, בין אם על ידי הוספת חומר מר ממשי ובין אם באורח פלא שבו המים הטהורים הפכו למרים בפיה רק במקרה שהייתה טמאה.