משלי, פרק א׳, פסוק ד׳

מטרת חכמת משלי היא לָתֵת כלים מעשיים ושכליים לִפְתָאיִם, שהם אנשים תמימים הנוטים להאמין לכל דבר ולהיגרר אחר תאוותיהם, או כאלה שטרם למדו אך מוכנים בטבעם לקבלת החכמה. הקניית העׇרְמָה מעניקה להם חכמה מעשית ויכולת לבחון דברים בשכל כדי שלא ילכו שולל, ואף משמשת כלי המאפשר לאדם להתנכל ליצרו הרע ולא להיגרר אחריו. בנוסף פונה החכמה לְנַעַר, אדם צעיר הפועל לרוב בפזיזות וללא מחשבה מקדימה, או אדם הריק לחלוטין מכל לימוד קודם. כדי להשלים את חסרונו מוענקת לו דַּעַת שהיא ידיעה ברורה הנרכשת מניסיון, וּמְזִמָּה שהיא מחשבת עצה, תחכום והעמקה הקודמת למעשה. שילוב כלים אלו מאפשר לו לשקול היטב את השלכות מעשיו ולנווט את חייו בתבונה, כך שפזיזות נערותו לא תבייש את זקנותו.